"ושבתי בשלום"

"ושבתי בשלום"

"וידר יעקב נדר לאמר... ושבתי בשלום אל בית אבי..." (כח,כ-כא).

צריך לברר מדוע יעקב השתמש בנוסח "בשלום" ולא לשלום, הרי מהגמרא במסכת ברכות (סד)משמע, לכאורה, שהנוסח "לשלום" הוא יותר טוב מאשר "בשלום". כמאמר הגמרא שם "ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום".

נלע"ד בעזה"י שהדברים יובנו על פי הסברו של הרב קוק זצ"ל בספרו עין איה (אות שנח). לפי הסברו, ישנו הבדל מהותי בין "בשלום" לבין "לשלום". משמעות המילה בשלום

היא בתוך השלום, שהדרך עצמה מרוצפת בשלום, לעומת המילה לשלום, שמשמעותה לעבר השלום, שהדרך מרוצפת מכשולים וירידות והשאיפה היא ללכת לעבר השלום.

וזו לשונו "על כן יעורר האדם את חבירו בעת נסעו ממנו, לאמר דע לך כי השלום עוד רחוק הוא מאתנו, עוד לא השגנוהו, יען כי רבים לוחמים לנו" (שם), לכן צריך לומר לו "לך לשלום", אבל "מי שמחליק את הדרך בעיני חבירו ואינו מעוררו על החתחתים והמכשולים שיש בדרך החיים בין מכשולים רוחניים בין מכשולים גשמיים, הוא נוטל ממנו את גבורת רוחו להיות חמוש במלחמה נגד הדברים הרבים המפריעים את האדם מלבא לחפצו התכליתי", ולכן לא יאמר לו לך בשלום.

לפי הסבר זה מובן מדוע יעקב בתפילתו ביקש מהקב"ה לשוב בשלום, כיוון שהשאיפה של כל אדם צריכה להיות לא להכשל בשום זמן ולא לרדת ממדרגתו הרוחנית, ובודאי כאשר פונה הוא בתפלה לבורא עולם עליו לבקש ממנו שלא ירד ממדרגתו הרוחנית, ותמיד יהיה בתוך השלום.

 וזו לשון רש"י "בשלום - שלום מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן", דהיינו יעקב מבקש מהקב"ה שגם אחרי המפגש עם לבן הארמי לא ירד ממדרגתו הרוחנית שאותה השיג במשך כל שנות ישיבתו בבית מדרשו של עבר, אלא ימשיך להיות בתוך השלום, קרוב לשלמות.